מנהיגות בעולם של אי־ודאות. על מנהיגות ועולם המילואים

בעולם של אי-ודאות, יותר ויותר ארגונים פועלים במציאות של עומס, שינוי מתמיד. עולם כאוטי.
מנהלים נדרשים לקבל החלטות מהר, להחזיק צוותים תחת לחץ, ולשמור על מחויבות גם כשהקרקע לא יציבה.

במציאות כזו, מודלים קלאסיים של ניהול, מבוססי סמכות, שליטה והיררכיה, כבר לא תמיד מספיקים.
והשאלה כבר אינה רק איך מנהלים, אלא איזה סוג מנהיגות נדרש היום.

בשנתיים האחרונות אני עובדת הרבה עם הצבא, ובשנה האחרונה מלווה מפקדים במילואים בתהליכי פיתוח מנהיגות.
רובם, איך לומר בעדינות, אינם נשים.

דווקא בתוך המציאות האינטנסיבית הזו, של מעבר בין אזרחות למערכת היררכית, בין שגרה לחירום, בין ודאות לאי־ודאות, התחדדו לי כמה תובנות על מנהיגות שרלוונטיות מאוד גם לארגונים אזרחיים.

ואחת המרכזיות שבהן היא זו:

השאלה אינה רק מי מוביל, אלא איך אנחנו מגדירים מנהיגות.

בעולם מורכב, מנהיגות כבר אינה נמדדת רק ביכולת להכריע, אלא ביכולת להחזיק מורכבות: לחבר בין אנשים למשימה, לאפשר שיח גם בתוך היררכיה, ולפעול מתוך ערכים ולא רק מתוך תפקיד.

וברגע שמשנים את ההגדרה, משתנה גם האופן שבו מזהים, מפתחים ומקדמים מנהלים בארגון.

ולכן אם אנחנו רוצים לקדם נשים בארגון, לא מספיק לעודד נשים להתקדם.

 זה הזמן לבחון מחדש את הגדרת המנהיגות בארגון ולשים דגש על מנהיגות שתואמת את העולם המורכב.

זוהי בדיוק מנהיגות בעולם של אי־ודאות.